<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"י ח"ו</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שני' חולקין על טלית זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וכן האחר ויחלוקו מאח' ששניהם מוחזקין בו ואם אינם מוחזקי' כל דאלים גבר ואם הוא ביד אחר לא מפקינן מיניה חוץ ממנה דפקדון דלא יחלוק דאפי' שיד הנפקד כידם היה מונח עד שיבא אליהו כי ידוע לנפקד קודם שנולד מחלוקתן שאינו של שניהם ואם זה אומר [חציה שלי] וזה אומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים והאחר ישבע שאין לו בה פחות מרביע זה נוטל ג' חלקים וזה נוטל רביע ונשבעי' כך שבועה שיש לי לדבריכם פחות מכך והחלוק בדמי לא שיחלקו הטלית אם לא ירצו אחד מהם וכל זה שאמרנו מיירי שתפושים שניהם בשפתו אבל יש מן הטלית ביד כל אחד שלשה על שלשה אצבעות או יותר זה נוטל עד מקו' שידו מגעת וכן חבירו. ואם היה זהב במה שנשאר לחלוק באמצע אפילו שקרוב לאחד מהן יות' חולקין באורך לא ברחב כדי שיהיה לכל א' חצי מן כל הנשאר. ואם תקפה הא' בפנינו ושתק האחר כבר הודה לו מאחר ששתק ואם צווח לא אבד זכותו כי מה היה לו לעשו' ואם שתק ולבסוף צווח בעיא ולא איפשיטא ולא מפקינן מיד התופש ואי אתו לקמן כי תפיסי ליה תרוויהו אמרינ' להו זילו פלוגו והדר אתו כי תפיש חד מיניהו ואמר אודויי אודי ליה ואח' אומר בדמי אגרת' מיני ודאי אודויי אודי ליה כי לא היה מאמינו מאח' שאמר מתחלה שגזלו. וכתבו התוספות ואם אמר תקפה ממני בחזקה נאמן ויחלוקו ואי תפיש חד וחד מסרך סרוכי סרוכא לאו כלום הוא. והא דאמרינן שזה נוטל עד מקום שידו מגעת יש מי שפסק בלא שבועה ויש מי שפסק בשבועה וכן נראה עקר. ומה שאמרנו דשתק ולבסוף צווח דהוי בעיא ולא איפשיטא מיירי שתקפ' בפני בית דין ושתק חבירו לבסוף צווח אבל אם תקפה ממנו בפני עדי' חוץ לבית דין ושתק ולבסוף צווח פשיטא דשתיקה כזו דהודאה והרשב"א כתב דשתיקה כזאת לא הויא הודאה ואם שניהם מודי' או שיש עדים חולקים בלא שבועה מציעא.
<h2>דף ו:</h2>
כל מי שמוחזק בדבר ותופס וטוען בריא מהני תפיסה ולא מפקי' מיניה ואם טוע' ספק לא מהני תפיסה לאפוקי מחזקת מריה קמא כך הוא דעת התוספות ויש מי שכתב כי אפילו טוען ודאי לא מהני תפיס' אחר שנולד הספק אלא אם כן תפס קודם שנולד הספק והרבי יונה כתב דלא מהני תפיסה אלא כשהתפישוהו בית דין או הלוה קודם שבאו עדים כגון ההיא דאנוסים היו פסולין היו דתרי ותרי נינהו ור"מ כתב דאף התפישוהו בית דין קודם הספק כשיבואו עדים אחרוני' מוציאין מידו בין בקרק' בי' בטלטל והרא"ש כת' כי כל זמן שטוען בריא ומהניא תפיסתו ואין מוציאין ממנו במטלטלין אבל בטוען שמא לא מהני תפיסה מציעא כתובות בקרקע אזלי' בתר חזקה דמריה קמא ולא מהניא תפיס' ובטלטל בתר המוחזק וכן בפירות בכל מקום שיש בו ספק ובמשכנתא משנה א' שנחלקו בה מלוה ולוה אבל פירות ממנה הפירות בחזקת אוכליהן דהוי מילתא דעבידא לאיגלויי מציעא כתובות. המוכר או הנותן משכון דאחרים שיש לו מלוה עליו אינו יכול למחול אחר כך המלוה דלא דמי לשטר חוב דחזר ומחלו מחול דהכא כבר הקנה לו גוף המשכון ואם היה יכול למחות לא סמכא דעתא ומכל מקום מה שכנגד המשכון אינו יכול למחו' אבל השאר מחול לך כך כתב הרמב"ן והביא ראיה מקדושין.
<h2>דף קטז.</h2>
סכין של שחיטה יכול לטעון עליו עד כדי דמיו וכן בכל דבר שאין עשוי להשאיל ולהשכיר וסכין כזה קפיד עליו שמא יפגם ומ"מ צריך לישבע אפילו טוען תובע שמא וכן הורו הגאונים מציעא. מטלטלין בחזקת מי שהן כיצד בין שמסר לו מתחלה בעדים בין שלא מסר אם לא ראו עתה עדים הכלי בידו או שלא מסר לו בעדים אפילו ראו עדים הכלי בידו יכול לומר החזרתיו לך או לקוח הוא בידי ובשבועת הסת אבל אם מסר לו בעדי' וראו עתה הכלי בידו אינו נאמן אבל אומן אפילו שמסר לו שלא בעדים כיון שראו הכלי בידו בעדים אינו נאמן ואם אמר ליה אל תחזירני אלא בעדים ואמר החזרתיו לך ביני לבינך נשבע שבועת התורה מגו דאי בעי אמר נאנס ואם אמר החזרתי בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים נאמן בשבועת הסת ואם אמר פרעתי בפני פלוני ופלוני שמתו ודאי משקר ואם מסר לו בעדי' מתחלה וראו עתה הכלי אינו נאמן לומר לקוח הוא בידי ואם מסר לו מתחלה סתם יכול לומר דרך מכר או מתנה מסר לי ואם אמר מפלו' אומן לקחתיו ואני יודע שלקחו ממך נאמן כך כתבו הגאונים ורוב הפסקנים. ופרשב"ם והתוספו' כי האומן אפילו מסרו לו בעדי' אם לא ראהו בעדים בידו נאמן לומר לקוחה היא בידו מגו דאי בעי אמר החזרתיו לך ורי"ף דלא אמרינן מגו ואינו נאמן לומר לקוח הוא בידי אף על גב דיכול אומן לומר לא היו דברי' מעולם היכא דמסר לו שלא בעדים אם החזרתיו לך היכא דמסר לו בעדי' אינו נאמן לומר מכרתו לי בתרא וברשב"ם מציעא שבועות דברים העשויים להשאיל ולהשכיר וידוע בעדים שהם שלו אפי' לא באו לידו על ידי עדים של פקדון או שאלה ושכירות מאחר שראו עתה הכל[י] בידו ומכירין שהוא של זה אין נאמן לומר לקוח או ממושכן הוא בידי בין אומן בין אדם אחר ואפילו נמצאו ביד יתומים ואינן יודעי' היאך באו ליד אביהם מוציאין אותם ואם לא ראו עתה הכלי נאמן לומר החזרתיו ונאמן לומר לקוחין הם בידי מגו דנאמן לומר החזרתיו ולמעלה כתבתי דעת רי"ף בזה ודוקא שטען השאלתים או השכרתים לו אבל טען גנבתו ממני יצאו מכלל חזקה מדברי(ה)ם העשויין להשאיל ולהשכיר דלא מחזקינן אינשי כגנבי ודברים שאינן עשויין להשאיל ולהשכיר ובאו לידו בעדים בתורת פקדון או שאלה ושכירות אין נאמן לומר לקוחין הם בידי או ממושכנין ודוקא שראו עדים אותם שהן בידו וידוע שהן בידו וידוע שהן של זה אבל אם לא באו לידו עדים אפי' ראו אותן בידו נאמן ובספרים יכול לטעון עליהם עד כדי דמיהן או ממושכן הוא אצלו לבר ספרא דאגדת' ורבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי ופרש"י מיתמי שהביא התובע עדים שהן שלו ואמר השאלתים לאבי יתומים ומדאנפיקוהו רבא מיתמי ש"מ סבירא ליה דאי הוה אבוהון קיים ואמ' לקוחין הם בידי אינו נאמן בשבועה דאי הוה נאמן אנן הוה טענינן ליה בשביל יתומים אביהן לקחן ודוקא ספרא דאגדתא שאין אדם עשוי ללמוד בו תדיר אבל שאר ספרים אינן עשויין להשאיל ולהשכיר לפי שמתקלקלין ויכול לומר לקוחין הם בידי ואין צריך לכתו' עליהן (שאר) [שטר] מכירה אלא לרווחא דמילתא שלא יצטרך לישבע כך קבלתי מר' יצחק הלוי זצ"ל עד כאן לשון רש"י ורבינו תם פירש כי ספרא דאגדתא נטל לרבותא שאין רגילות לקרות בו וכל שכן שאר ספרים וכתב שהכל תלוי בראות עיני הדיין לפי אהבת איש לרעהו ולפי מנהג המקום ולפי הספרים כי יש ספרים נחמדי' שאין דרך להשאילם וכן כתב רי"ף בתשובה על מקרא א' שראובן טען שאולה הוא בידך ושמעון טוען ממושכנ' היא בידי שאם אין דרך המקום להשאיל אותה מקרא שנאמן עד כדי דמיה וישבע שבוע' התורה כדין נשבע ונוטל והרמב"ם ז"ל כתב דברים העשויין להשאיל ולהשכי' שנעשו מתחלה לכך כגון יורו' גדולו' של משתאו' וחלי של כסף וזהב לכלות וכיוצא בהן אבל אם לא נעשו מתחלה לכך אינן בכלל דברי' העשויין להשאיל ולהשכיר אף על פי שרגילין לפעמים להשאילם ולהשכירן בתרא מציעא שבועות נתחלפו כליו בבית אומן מותר להשתמש בהן והוא שמסרו האומן עצמו ושאמר לו הילך טלית סתם אבל אם מסרו לו אשתו ובניו של אומן או שאמר לו הרי טליתך. ואם נתחלפו בבית אבל או בבית משתה בין כך ובין כך לא ישתמש בתרא.
